0 מטר · פני המים

עמוק

מה קורה מתחת לפני השטח של ענף הצלילה בישראל.
חוק הצלילה, הרשות, ההתאחדות.

לצלול פנימה
‎-10 מ׳ פרק 1

ראשית: איך נולד חוק צלילה

  1. 1955

    שני מכשירים ראשונים

    שני מכשירי הצלילה הספורטיביים הראשונים מגיעים לישראל. כך סיפר לוועדת החינוך של הכנסת האלוף (מיל.) זאב אלמוג, לימים מפקד חיל הים.

  2. 1966

    ההתאחדות הישראלית לצלילה

    ההתאחדות מוקמת. היא תירשם כעמותה רק ב‑1984. באמצע שנות השישים יש בישראל כ‑8,000 צוללים.

  3. 1967+

    סיני, תאונות וחילוצים

    אחרי מלחמת ששת הימים צוללים ישראלים יורדים לחופי סיני. מדי פעם קורות תאונות שמחייבות פינוי, גם בידי חיל האוויר, וזה עולה למדינה כסף רב. לדברי נציג ההתאחדות בכנסת, מכאן נולד הרעיון לחייב כל צולל בביטוח.

  4. 1979

    חוק הצלילה הספורטיבית, התשל״ט‑1979

    הכנסת מחוקקת את החוק. לפי מבקר המדינה, הסיבה הייתה ״ריבוי תאונות צלילה בשל חוסר ידע מקצועי, אי‑הקפדה על כללי זהירות נאותים ושימוש בציוד צלילה לא תקין״. לפי דברי ההסבר, מטרתו לאפשר לרשות מוסמכת לפקח על בתי הספר ומרכזי הצלילה ולאכוף את הוראות הבטיחות.

    אסור לצלול בלי תעודה מ״הרשות המוסמכת״. החוק מגדיר אותה כך:

    ״יחיד או תאגיד שמינהו השר להיות רשות מוסמכת לענין חוק זה, לתקופה שקבע״ חוק הצלילה הספורטיבית, סעיף 1
  5. 1980

    התקנות: תעודות, אגרות וביטוח חובה

    שר החינוך זבולון המר מתקין את תקנות הצלילה. אחת מהן היא חובת ביטוח לכל צולל. נחזור אליה בפרק 5.

    באותו חודש, פברואר 1980, השר ממנה את ההתאחדות הישראלית לצלילה לשמש ״הרשות המוסמכת״.

‎-20 מ׳ פרק 2

קורת גג אחת

החוק מאפשר לשר למנות תאגיד כרשות המוסמכת. מפברואר 1980 ועד דצמבר 1997, כמעט 18 שנה, למעט הפסקות קצרות, הרשות הייתה ההתאחדות הישראלית לצלילה. אותו גוף שהכשיר צוללים, הסמיך מדריכים ופעל בשוק, הוא גם הגוף שאמור היה לפקח על כולם, כולל על עצמו.

לפי מבקר המדינה, הנהלת ההתאחדות וועדותיה היו גם הגופים שניהלו את רשות הצלילה. ישבו בהן בעלי מועדוני צלילה, מדריכים וספקים של ההתאחדות. בהנהלה שנבחרה במאי 1994, למשל, 6 מתוך 15 החברים התפרנסו מצלילה.

ההתאחדות הישראלית לצלילה
מפקחת
תעודות, רישוי, אגרות
מתחרה בשוק
קורסים, מדריכים, ביטוח
עד דצמבר 1997: הגוף המבצע והגוף המבקר ״תחת קורת גג אחת״, כלשון סגן השר משה פלד בכנסת.
״לא יכול להיות שהחתול ישמור על החלב. לא יכול להיות שמי שצריך לפקח על ביצוע הצלילה הבטיחותית, הוא גם יהיה המבוקר.״ אלוף (מיל.) זאב אלמוג, ועדת החינוך של הכנסת, 10.6.1998
מבקר המדינה · דוח שנתי 49, 1999

״לקוי מיסודו״

״מינוי ההתאחדות לשמש רשות הצלילה, על כל סמכויותיה בחוק ובתקנות, היה לקוי מיסודו בשל ניגוד עניינים. שכן, הוטל על ההתאחדות בתפקיד הרשות לפקח על עצמה.״

  1. 1988

    לפי אלמוג, כבר בינואר 1988 נכתבה הצעה מלאה להפריד בין הרשויות.

  2. 1994

    ביוני רשות הספורט דורשת מההתאחדות להוציא את בעלי העניין מההנהלה, או להפריד בין מוסדות ההתאחדות למוסדות הרשות. אחרת ימונה גוף אחר. ההנהלה מקבלת החלטה, אבל היא לא מיושמת. יו״ר ההתאחדות דאז כותב לרשות הספורט שבעלי העניין נאבקים בהחלטה, ובפברואר 1995 הוא מתפטר.

  3. 1995

    המבקר הפנימי של המשרד ממליץ להפסיק את מינוי ההתאחדות. השר אמנון רובינשטיין ממנה במקומה את מכון וינגייט, החל מ‑1.9.95. ההתאחדות מסרבת להעביר למכון את רשימת הצוללים, את אוגדן הצלילה, את הרכוש ואת כספי האגרות. המכון לא מצליח לתפקד, ו״השר לא עשה דבר בעניין זה״, כלשון המבקר.

  4. 1996–1997

    באפריל 1996 השר מחזיר את ההתאחדות לתפקיד הרשות, ״אף על פי שסוגית ניגוד העניינים לא נפתרה״. המינוי מוארך שוב ושוב לתקופות קצרות.

  5. דצמבר 1997

    השר זבולון המר ממנה את רשות הספורט במשרד החינוך לשמש הרשות המוסמכת לצלילה, לחמש שנים מ‑15.12.97. בראשה עומד רן לוין, סמנכ״ל בכיר במשרד. מיד מתגלעות ״מחלוקות קשות״ עם ההתאחדות על העברת הרשימות, על ההסמכה ועל האגרות.

‎-30 מ׳ פרק 3

ועדת שיק: ההפרדה

ב‑1 ביוני 1998 מינה סגן שר החינוך, ח״כ משה פלד, ועדה ״לבחינת חוק הצלילה הספורטיבית״. היא נדרשה לבדוק איך להתאים את החוק משנת 1979 ואת תקנותיו ״למציאות הנוכחית״, ולהגיש המלצות עד 15 באוגוסט.

הוועדה ישבה 11 פעמים, כ‑50 שעות בסך הכול, במכון וינגייט. היא שמעה את נציגי ההתאחדות, PADI, NAUI, SSI ו‑ANDI, וסיירה בבתי ספר לצלילה בתל אביב ובאילת.

יו״ר הוועדהאל״מ (מיל.) דודו שיק
מפקח על החינוך והספורט הימי, רשות הספורטנינו (ניסים) שמואלי
אדריכל ומתכנן עריםעמוס ג׳ינו
סגן בכיר ליועמ״ש, משרד החינוךעו״ד אפרים יפהר
היועמ״ש של ההתאחדות הישראלית לצלילהעו״ד דנילו דרמן

האבחנה

״מאחר וההתאחדות הישראלית לצלילה מונתה לשמש כרשות מוסמכת להפעלת החוק והתקנות נוצר למעשה מעין מונופול [...] על מנת לגרום להפרדה בין הגורם המפקח לבין הגורם המסמיך ועל מנת לאפשר תחרות חופשית יש צורך וטעם בהפרדת הרשות מההתאחדות הישראלית לצלילה.״ דין וחשבון ועדת שיק, מבוא, סעיף 2(ה)

מה המליצה הוועדה

1

רשות ממשלתית, לא תאגיד

הרשות המוסמכת תהיה גוף בתוך רשות הספורט במשרד החינוך, ״ובשום מקרה לא ימונה תאגיד״. החוק נשאר על כנו ומתוקן.

2

הרשות מפקחת ולא מסמיכה

הרשות לא תעסוק בהסמכת צוללים. היא תפקח על הארגונים, בתי הספר ומרכזי הצלילה, ״ומבלי שזו תתערב בפעילות המסחרית ובתחרות העסקית״ ביניהם.

3

״ארגון הסמכת צוללים״

מוגדר בחוק מעמד חדש: תאגיד שהרשות הכירה בו, ורשאי ״ללמד, להסמיך ולהעניק תעודות צולל בכל הדרגות כולל מדריכים״. תעודת הצולל תינתן ״מארגון״ ולא מהרשות.

4

תנאים להכרה בארגון

פיקוח ובקרה על המדריכים ובתי הספר שלו, תחקור הפרות בטיחות, תורת הדרכה וספרות בעברית, ובסיס כספי מוכח. הארגון אחראי לבדיקת הכשירות הרפואית של התלמידים.

5

מדריכים

מדריך מוסמך על ידי ארגון וצריך גם היתר מהרשות. הרשות רשאית לסרב, למשל למי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, למי שסיכן חניכים, או למי שלא עבר את מבחני הרשות.

6

מועצה ציבורית וועדה מקצועית

״מועצה מייעצת לענייני צלילה״ של 25 חברים, שבה נציגי הממשלה פחות משליש, וועדה מקצועית לצד מנהל הרשות.

7

פיקוח בידי עובדי מדינה

הפיקוח ייעשה ״לא על ידי קבלני משנה למיניהם אלא על ידי עובדי מדינה, וזאת בשל חשש לניגוד אינטרסים״. לפקחים לא יהיו סמכויות חקירה ומעצר.

בשאלת האגרה לצולל הוועדה נחלקה. עמוס ג׳ינו ועו״ד דרמן התנגדו לכל אגרה, ושלושת החברים האחרים סברו שאין מניעה עקרונית לגבות אותה. הפשרה הייתה אגרה חד‑פעמית של 100 ש״ח בהסמכה הראשונה, ולא אגרה שנתית.

ביטוח החובה, סעיף 14

הוועדה ציינה שחובת הביטוח מוסדרת בתקנות 1980, ודנה בהצעה להטיל היטל של 10 עד 15 ש״ח על כל מבוטח בביטוח צלילה ״המונפק דרך הארגונים השונים״. נציג ההתאחדות, עו״ד דרמן, התנגד, וחברי הוועדה האחרים שנכחו תמכו.

הדו״ח מתעד שכבר ב‑1998 ביטוח הצלילה נמכר לצוללים דרך ארגוני ההסמכה. ראו פרק 5.

״הוועדה מוצאת לנכון להדגיש כי חלק מהמלצותיה וסיכומיה חופפים לסיכומים והנחיות שנתנו בעבר אך לא יצאו מן הכח אל הפועל וחבל.״ דין וחשבון ועדת שיק, סוף דבר

הדו״ח גם מכיר בתרומת ההתאחדות: היא פעלה בתחום יותר מ‑30 שנה, ״רבים וטובים, ביניהם גם יוצאי השייטת, מצאו את מקומם״ בה, ו״יהיה זה ראוי ונכון להכיר במפעל חשוב זה״.

אחרי הדו״ח

  1. אוגוסט 1998

    הדו״ח מוגש לסגן השר פלד, וההמלצות מאומצות מיד, לדברי ההתאחדות ״במלואן״. מבקר המדינה מאשר שההמלצות ״אושרו מיד״.

  2. ספטמבר 1998

    ההתאחדות תבעה את המשרד בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין מכרז שפרסם המשרד לניהול הפיקוח על הצלילה. עו״ד דרמן, שחתום על הדו״ח כחבר הוועדה, פונה עכשיו למשרד בשם ההתאחדות ודורש לחתום על הסדר פשרה ״על פי דו״ח ועדת שיק״.

  3. ינואר 1999

    בוועדת החינוך של הכנסת ההתאחדות תומכת בהפרדת הסמכויות, אבל מתנגדת לאגרה החד‑פעמית של 100 ש״ח שהדו״ח המליץ עליה.

דין וחשבון ועדת שיק לבחינת חוק הצלילה הספורטיבית

משרד החינוך, התרבות והספורט, אוגוסט 1998 · 9 עמודים · מתוך תיק ארכיון 18569/8 ״לשכת סגן השר – ועדת שיק״
‎-40 מ׳ פרק 4

ההתאחדות: מרגולטור לארגון הסמכה

אחרי ההפרדה ההתאחדות הישראלית לצלילה, עמותה, כבר אינה הרשות. היא אחד מכמה ארגוני הסמכה שמכשירים צוללים ומדריכים, לצד ארגונים בינלאומיים כמו PADI, NAUI, SSI ו‑ANDI. היא נשארה הגדולה מכולם.

0

צוללים ומדריכים ברשימה שההתאחדות ניהלה, אמצע 1998 (מבקר המדינה)

0

מהם צוללים פעילים, 1998 (מבקר המדינה)

0

חברי העמותה בפועל, 1998 (מבקר המדינה)

לפי ההמלצות, הארגונים מנפיקים תעודות ורשאים לגבות דמי חבר, אבל לא אגרה. רן לוין, מנהל הרשות, הסביר לוועדה ב‑1999: מי שרוצה להיות חבר בארגון ולקבל את ההטבות שלו משלם דמי חבר. ״אם לא – לא.״

מבקר המדינה · דוח שנתי 49, 1999

דמי חבר במקום אגרה

  • ההתאחדות צירפה אוטומטית כחברים את הצוללים שקיבלו תעודה ושילמו אגרה. היא גם הסבירה להם שהאגרה כוללת ״דמי חבר לעמותה״ ושהחברות היא תנאי להסמכה. המבקר קבע: ״לסברה זו לא היה כל יסוד״.
  • מ‑1.9.95, כשכבר לא הייתה הרשות, ההתאחדות המשיכה להסמיך צוללים ולתת תעודות, וגבתה ״דמי חבר במקום אגרה״. היא המשיכה כך גם אחרי שמונתה מחדש, ״ולא סרה מדרך זו גם בשנת 1998״.
  • בשנים 1996–1997 ההתאחדות חדלה לנהל תקציב נפרד לרשות. סעיף ״משכורות ונלוות״ גדל ב‑60.8%, וסעיף ״אחזקה, משרדיות ושונות״ גדל ב‑106.6%.
  • ההתאחדות סירבה להעביר למדינה את רשימת הצוללים, את אוגדן הצלילה ואת הרכוש שנרכש בכספי הרשות.
8,080,952 ש״ח

זה הסכום שהמשרד דרש מההתאחדות להחזיר באוגוסט 1998:

  • 1,650,723 ש״ח שהועברו ב‑1995 מחשבון הרשות לחשבון ההתאחדות.
  • 4,330,229 ש״ח שנגבו בשנים 1996–1997 בעד תעודות, כשההתאחדות הייתה הרשות.
  • 2,100,000 ש״ח שנגבו ב‑1998, כשלא הייתה הרשות.

עמדת ההתאחדות לפי הדוח: היא סברה שהאגרה כוללת דמי חבר, שהכספים שייכים לה, ושהפסיקה לגבות אגרה בהוראת השר רובינשטיין. במועד סיום הביקורת, ינואר 1999, ההתאחדות עדיין לא השיבה לדרישה, והמשרד ביקש מהפרקליטות לפתוח בהליכים.

‎-50 מ׳ פרק 5

סעיף הביטוח

1980

תקנות הצלילה הספורטיבית (הטלת חובת ביטוח על צוללים)

״לא יצלול אדם צלילה ספורטיבית אלא אם יש לו פוליסה בת־תוקף לפי דרישותיה של הרשות המוסמכת.״תקנה 2

הפוליסה צריכה לכסות חילוץ, פינוי, אשפוז וטיפול רפואי שנגרמו לצולל עקב תאונת צלילה (תקנה 3).

1995

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד‑1994

מ‑1 בינואר 1995 כל תושב ישראל מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי ומקבל מקופת החולים סל שירותי בריאות, כולל אשפוז וטיפול רפואי.

״אם בני הצעיר שובר את הרגל שלו במשחק כדורגל [...] קופת חולים מטפלת בו. לא בצולל. צולל איננו מבוטח. הביטוח הוא שלנו.״ יובל האפט, ההתאחדות הישראלית לצלילה, בכנסת, 10.6.1998
עמדת ״עמוק״

החובה נקבעה ב‑1980, כשלא היה ביטוח בריאות ממלכתי. מאז 1995 כל הישראלים מבוטחים, ולכן לדעתנו חובת הביטוח הנפרדת לצוללים כבר לא משרתת את המטרה שלשמה נקבעה.

מי שמרוויח מהשארתה הוא מי שמוכר את הביטוח. ההתאחדות הישראלית לצלילה מוכרת את ביטוח הצלילה רק כחבילה אחת עם דמי החבר. לפי הדוחות שלה, בשנים 1998–2024 כ‑64% ממה שהצוללים שילמו על החבילה הזו נשאר בהתאחדות (פרק 6).

‎-60 מ׳ פרק 6

הכסף

ההתאחדות היא עמותה רשומה (מספר 580005114), ולכן הדוחות הכספיים המבוקרים שלה פומביים. קראנו את כל הדוחות הכספיים שנמצאים בידינו: 1998–2007 מתיק העמותה ברשם העמותות, ו‑2008–2024 מגיידסטאר. כל מספר בפרק הזה מופיע בהם.

״דמי חבר וביטוחי צלילה״: שורה אחת

בכל הדוחות, משנת 1998 ועד היום, דמי החבר והביטוח מדווחים כשורת הכנסה אחת. בשנים 1998–2008 היא נקראה ״דמי חבר וביטוחי חובה״, ומ‑2009 ״דמי חבר וביטוחי צלילה״. מתחתיה מנוכים ״תשלומי ביטוח צלילות״, הסכום שהועבר לחברות הביטוח. אין בשום דוח פיצול בין דמי החבר לבין הביטוח, ואין בשום דוח שם של חברת הביטוח או של סוכן הביטוח.

לכן אפשר לדעת כמה הצוללים שילמו בסך הכול, כמה מזה הועבר לביטוח וכמה נשאר בהתאחדות. אי אפשר לדעת מהדוחות איזה חלק ממה שנשאר הוא דמי חבר ״אמיתיים״ ואיזה חלק הוא מרווח על הביטוח.

מכל שקל ששולם כ״דמי חבר וביטוח״

באלפי ש״ח, 1998–2024. גובה העמודה הוא מה שהצוללים שילמו.

ברוב השנים עד 2019 שליש מהתשלום או פחות הועבר לחברות הביטוח, ושני שלישים ויותר נשארו בהתאחדות. מ‑2020 החלק של הביטוח עלה לכמחצית, וב‑2024 לשני שלישים. הסכום הכולל שהצוללים משלמים יורד מ‑2021, וסכום הביטוח ירד לאט יותר ממנו.

כמה מגיע למבטח מכל חבר?
249 ש״ח

המחיר שההתאחדות גובה היום מצולל יחיד עבור ״דמי חבר כולל ביטוח צלילה״
אתר ההתאחדות, אוקטובר 2026

כ‑110 ש״ח

מה שההתאחדות שילמה בממוצע לחברת הביטוח על כל חבר, בשנים 2023–2024
חישוב שלנו לפי הדוחות שלה

לשם השוואה, בשנים 1998–2002 גבה המבטח מההתאחדות 33–40 ש״ח לחבר, לפי מסמכי בית משפט בתביעה של חברת הביטוח נגד ההתאחדות.

איך חישבנו
  • 2024: תשלומי ביטוח צלילות לפי הדוח הכספי המבוקר, 890,266 ש״ח, חלקי 8,068 חברים שדווחו לרשם העמותות = כ‑110 ש״ח.
  • 2023: תשלומי ביטוח לפי עמודת ההשוואה בדוח 2024, 932,632 ש״ח, חלקי 8,464 חברים לפי הדוח המילולי של 2023 = כ‑110 ש״ח.
  • זהו ממוצע ולא מחיר הפוליסה. ייתכן שלא כל החברים מבוטחים באותו תעריף: יש חבילות משפחתיות, לסטודנטים ולחיילים בין 179 ל‑219 ש״ח לחבר, וחבילות לצלילה מדעית ולמתנדבי זק״א ב‑459 ש״ח. ייתכן גם שיש חברים ללא ביטוח. המחיר של 249 ש״ח הוא מ‑2026. ב‑1.11.26 נכנסת לתוקף פוליסה חדשה עם מבטח חדש, ומחירה אינו ידוע.

עד 2022 דמי החבר והביטוח היו מקור ההכנסה העיקרי, ובשנים 2017–2019 כמעט שני שלישים מההכנסות. ב‑2023–2024 הם ירדו, ואת מקומם תפסו תרומות ומענקים, בעיקר לפרויקט צלילות עם מפוני המלחמה. ב‑2024 דיווחה ההתאחדות על 8,068 חברים. ב‑1998, לפי מבקר המדינה, היו לה כ‑24,000.

לאן הכסף הולך

הוצאות, באלפי ש״ח, 1998–2024

הוצאות השכר הגיעו לשיא של 1.11 מיליון ש״ח ב‑2000. אחר כך הן ירדו לכ‑250–360 אלף ש״ח בשנה בשנים 2002–2015, ומאז עלו שוב, עד 842 אלף ש״ח ב‑2024. לאורך כל התקופה כשליש מההוצאות היו שכר.

חמשת מקבלי השכר הגבוהים, 2024

שכר המנכ״ל ב‑2024 היה 329,736 ש״ח, כ‑15% מכל הכנסות העמותה באותה שנה. ב‑2023 הוא היה 273,628 ש״ח, ולכן מדובר בעלייה של כ‑20% בשנה אחת.

עמדת ״עמוק״

חובת הביטוח היא חובה של המדינה. מי שמוכר את הביטוח מוכר אותו לקהל שבוי. לדעתנו, גוף שגובה כסף מכוח החובה הזו צריך לפרסם בנפרד כמה גבה על ביטוח, כמה העביר למבטח, מי המבטח, ומה נשאר אצלו. כל עוד דמי החבר והביטוח נגבים בתשלום אחד, הצולל לא יודע על מה הוא משלם.

לפני 1998 · מבקר המדינה ותיק העמותה

מה ידוע על השנים שקודם

  • 1995: הקרן השמורה של רשות הצלילה הועברה לקרן של ההתאחדות, שעמדה בסוף השנה על 1,358,784 ש״ח.
  • 1996–1997: נגבו 4,330,229 ש״ח בעד תעודות צולל, כ״דמי חבר״ במקום אגרה.
  • 1998: נגבו 2,100,000 ש״ח, כשההתאחדות כבר לא הייתה הרשות.
  • אחרי כן: לפי הדוח הכספי של 2008, משרד החינוך תבע מההתאחדות 8 מיליון ש״ח, וההתאחדות תבעה 1.5 מיליון ש״ח. ב‑25.4.2001 נחתם הסכם פשרה: ההתאחדות תשלם 300,000 ש״ח בשנה במשך 5 שנים, והמדינה סכום זהה, לקרן לפיתוח הצלילה. ההתאחדות שילמה 300,000 ש״ח, ולאחר מכן 30,000 ב‑2003. כל צד טוען שהשני הפר את ההסכם.
‎-70 מ׳ פרק 7

היום

הרשות לצלילה ספורטיבית פועלת כיום במשרד התרבות והספורט. היא אוכפת את חוק הצלילה ותקנותיו, מעניקה רישיונות למדריכים ולמרכזי צלילה, מאשרת תוכניות הדרכה וחוקרת תאונות צלילה.

חוק הצלילה עצמו תוקן כמה פעמים, ובין היתר הותרה צלילת היכרות מגיל 8. חובת הביטוח מ‑1980 נשארה כמו שהייתה.

מצוף לצוללים

הזכויות שלך אחרי תאונת צלילה

טיפול בתא לחץ אחרי תאונת צלילה כלול בסל שירותי הבריאות. קופת החולים שלך חייבת לממן אותו, בין אם יש לך ביטוח צלילה ובין אם לא.

1

זה בסל

״טיפול בתא לחץ לנפגעי תאונות צלילה כלול בסל השרותים הבסיסי ועל קופות החולים לממן שרות זה.״
חוזר מינהל רפואה 43/2001

2

הביטוח לא רלוונטי לחובת הקופה

״אין קשר בין חובת רכישת ביטוח הצלילה לבין חובת קופת החולים לספק את הטיפול כחלק מהסל.״ אם יש לך ביטוח, הקופה רשאית לתבוע את העלות מחברת הביטוח. זה עניין שלה, לא שלך.
דוברות משרד הבריאות, 28.9.2016

3

טופס 17, גם בדיעבד

הקופה ״חייבת לספק לו טופס 17 או לממן את הטיפול בדיעבד (אם ניתן במצב חירום)״. במצב חירום מקבלים טיפול גם בלי הפניה.
דוברות משרד הבריאות, 28.9.2016

4

על מה זה חל

ההתוויות לטיפול בתא לחץ מפורטות בחוזר מינהל רפואה 37/99. לנפגעי צלילה רלוונטיים בעיקר תסחיף אוויר או גז ומחלת הדקומפרסיה.

אם ביקשו ממך לחתום על התחייבות לתשלום

טיפול בתאונת צלילה הוא טיפול חירום, ולפי משרד הבריאות ״במצבי חירום אמור להתקבל לטיפול גם ללא הפנייה״. אם הצולל סבל מאחד המצבים שבחוזר, ״קופת החולים חייבת לספק לו טופס 17 או לממן את הטיפול בדיעבד״. כלומר: גם אם חתמת על התחייבות לתשלום במרכז הטיפול, מבקשים מהקופה טופס 17 בדיעבד, ומי שצריך לשלם על הטיפול הוא הקופה.

מחולל מכתב דרישה לקופת החולים

ממלאים את הפרטים ומקבלים מכתב מוכן לשליחה, עם ציטוטים מהמסמכים הרשמיים. הפרטים נשארים בדפדפן שלך ולא נשלחים לשום מקום.

מה קרה מבחינת תשלום?
קרקעית

ארכיון המסמכים